<h1>ארחות חיים הלכ' אבל סימן י"א</h1>
<h2>דף כה:</h2>
אע"פ שלא הלך עם המת עד בית הקברות יש לו שכר גדול כדאמרינן בפרקי [ד]ר' אליעזר גמילות חסד לאבלים מנין מאיזבל שהיתה ביתה סמוך לשוק ולכל מת שהיה עובר היתה יצאה מתוך ביתה ומכה כפות ידיה ומקוננת בפיה ומהלכת עשר צעדות. וכל כלה שהיתה עוברת היתה יוצאה מתוך ביתה ומצלצלת בכפות ידיה ומקלסת בפיה והולכת עשר צעדות ובשכר זה לא שלטו הכלבים בגולגלתה וכפות ידיה ורגליה. תניא המת והכלה מעבירין המת מלפני הכלה. המלך והכלה מעבירין הכלה מלפני המלך. ונשאל מלפני רבינו גרשום ב"ר יהודה ז"ל מי שמת לו מת בלילה וכשיצאו מבית הכנסת בבקר ללכת אצל המת אמרו להם ללכת לברכת אירוסין אי זה מהם קודם. והשיב כך דעתי נוטה שהוצאת המת קודמת. והטעם כי מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה וכו' ועוד תניא נושאי המטה וחלופיהן וכו' פטורין וגבי חתן תניא חתן (וכלה) והשושבינים וכל בני החבורה פטורין מן התפלה וחייבין בק"ש אלמא הוצאת המת עדיפא מברכת אירוסין ודוקא הוצאת המת לברכת אירוסין אבל הוצאת המת והכנסת כלה הכנסת כלה עדיפא דכתיב (ישעיה מ"ה י"ח) לא תהו בראה לשבת יצרה. וכן הלכתא ע"כ. פ"ק מעבירין אם פגעו זה בזה בדרך. וה"ה להקדים כלומר שאם אין בעיר כדי לזה ולזה מכניסין את הכלה לחופה ואחר כך קוברין את המת כך כתב הר"ם ב"ן. ובאבל רבתי המת והכלה שהיו מתקלסין ובאין זה כנגד זה מעבירין את המת מלפני הכלה שכבוד החיים קודם לכבוד המתים. המת והמילה המילה קודמת שזו מצוה לחיים וזו למתים. בית המשתה ובית האבל בית המשתה קודם ואם יש לו פרנסה [בית] האבל קודם ולאחר שכנס תנחומי האבל קודם לשמחת החתן כל שבעה. והבראת האבל קודם למשתה החתן אעפ"כ אם אין פרנסה לא לזה ולא לזה מקדימין בית המשתה שכבוד החיים קודם.
